סבי שמואל שליבק

הצג את מסלול חייו של שמואל שליבק במפה גדולה יותר

סבי נולד בתאריך 15.12.1925 בקרושניבצה שבפולין.

היום סבי אב לשתי בנות ובן, סב ל-10, ויש לו 6 נינים. (אפריל 2009)
מקור שמו הוא משמואל א,ב- נביאים.
בגיל 4 התחיל ללמוד בחדר, לאחר מכן בגיל 7 למד בבית ספר פולני עממי.
הוריו עסקו בסוחרות.
סבי אומר:" הרגישו את ההבדל בנינו לבן הגויים בגלל הדתות."
כשסבי היה בן 13 פרצה מלחמת העולם השנייה.
בגלל האיסור על היהודים ללמוד הוא למד רק 6 שנים.
בגיל 13 חגג את בר המצווה שלו ולמד להניח תפילין.
בזמן המלחמה היה סבי בפוזנן, אושוויץ וטרזנשטט.

סבי מספר שבפולין האנטישמיות הייתה גדולה ושהיחסים בין היהודים לנוצרים היו קרים.
כשנגמרה המלחמה סבי נשאר האחרון ממשפחתו והחליט לעבור לגור בארץ ישראל בשנת 1948.
הוא עלה ארצה עם אוניית המעפילים שהגיעה מקפריסין.

בישראל עבד כשכיר במפעל למתכת של ''סולל בונה''.

כשהגיע סבי ארצה שירת בצה"ל.
הוא מספר שכשהגיעו לארץ הקליטה הייתה קשה מאוד גם בגלל מלחמת האצמעות.
היום הוא גר בתל אביב.
הוא וסבתי הכירו בשנת 1946 אחרי המלחמה במחנה הקורים בליפאים, סבתי נפטרה באוגוסט 2007.
כשעוד היו בקפריסין התחיל סבי לקחת שיעורים פרטיים בעברית, הוא אומר שהיה קשה אבל הוא מאוד רצה ללמוד.

סבי השתתף בהצגה

סבי השתתף בהצגה "תיאטרון עדות" בו ניצולי שואה מספרים על חייהם בשואה וילדים בגיל שהם היו אז מציגים את הסיפור תוך כדי שהם מספרים אותו. הסתכלתי באינטרנט ומצאתי מכתב שסבי כתב לעירית ועזרא דגן על ההצגה. והנה המכתב: עזרא, עירית,, מירטה ואתם ילדים עשיתם היסטוריה, ספור חי אמיתי עם אנשים שעברו את השואה, טוב שעשינו את זה עכשיו, מי יודע אם היינו מחכים עוד כמה שנים, לא היה מי שיספר, כנראה שבזמן מצוקה אנו נערי שואה התבגרנו בכמה שנים וכך הצלחנו לשרוד וזאת הייתה מלחמת חיים.ילדים טוב שבחרו אתכם בגיל שאנו היינו אז.באגדה של פסח אומרים:והיגדת לבנך חובה לספר על יציאת מצרים ואנו ניצולי שואה מצווים לכם חובה לספר על השואה מדור לדור.ילדים, הודות לכם ההצגה הצליחה, אמרו לנו זאת אנשים שצפו ופגשנו ביציאה.במפגש הראשון אתכם היה לי ספק אם תאמינו שבאמת היה אפשרי ככה?,החשוב הוא שהייתה בינינו אהבה אמיתית כמו סבא לנכדים ובמשך החזרות ראיתי איך ניצני האהבה בניכם ילדים וילדות נרקמים את הטעם הזה לא ידעתי כשהייתי בגילכם והפסדתי דברים יפים.אחרי ארבע הצגות אני מרגיש שהשתחרר אצלי מטען שהיה בתוכי, הפה נפתח והלב אמר, שמואל תספר, אתה חייב וכך קיימתי והגדת לבנך., עזרא ועירית, מאיפה היה לכם הכוח והסבלנות להרכיב דבר כזה מוגמר מחלקים מסובכים ואיך נזהרתם לא לפגוע ברגש ולא לקפח. אף אחד לא היה מצליח לעשות זאת יותר טוב ובחזרות בזמן חלוקת התפקידים אמרתי לעצמי, למה אתם לא מאפשרים לי לספר את הסיפור שלי בעצמי?עזרא ועירית צדקתם, אם אני הייתי צריך לעשות את זה , רגשית לא הייתי מצליח.נמרוד, כשהשמעת את סיפורי הייתי במצב של התפרצות רגשית ובמיוחד בסיפור על אחותי, נמרוד אתה הפה שלי ועושה את זה מצוין.תהיו ברוכים כולכם שמואל שליבק. עדות ת"א"לספר כדי לחיות" 9.11.2004